המחקר הנוכחי שלי בוחן כיצד רשתות חברתיות – ובעיקר טיקטוק ואינסטגרם – מעצבות תודעה פוליטית וזהות קולקטיבית באמצעות פרקטיקות חזותיות, רגשיות ופרפורמטיביות.

מה שמעסיק אותי לאורך השנים הוא האדם בתוך העולם – הדרך שבה אנחנו הופכים למי שאנחנו, האופן שבו נוצרות תחושות של קרבה או ניכור, והשאלה מה מחבר אותנו לאחרים.

אני מתעניינת במפגש שבין תודעה, קהילה ומרחבים דיגיטליים – מתוך רצון להבין, ולו במעט, את האופן שבו החיים נרקמים.

לפני שפניתי למחקר, פעלתי בתחומים שונים – יזמות, פרויקטים יצירתיים, תקופות בחו”ל.

אלה היו שלבים של חיפוש, תנועה, והתבוננות, שלא פעם הובילו אותי אל מקומות מפתיעים – אבל גם הניחו את היסודות לשאלות שאני שואלת היום.

ב־2019 עברתי תאונת דרכים רב מערכתית קשה, שבעקבותיה עברתי שיקום ממושך בבית לוינשטיין.

במהלך התקופה הזו זכיתי להשלים את לימודיי לתואר הראשון, והמשכתי לחפש דרכים לחזור לגוף, לחיים, וליכולת לשאול שאלות מתוך עדינות וסקרנות.

אני נשואה, חיה בין שפות ותרבויות, בת להורים מהגרים.

במקביל למחקר, אני מרצה ומנחה שיחות בנושאים השזורים בחיי: מדיה וזהות, שייכות, קהילה, פרמקלצ’ר, שיקום, וחיים פשוטים.